אלרגיות בכלבים ובחתולים, כמו באנשים, הפכו שכיחות ביותר. ידוע שיש קשר תורשתי ובגזעים מסוימים נראה שכיחות גבוהה כמו כמובן קשר סביבתי.
ההגדרה של אלרגיה היא תגובת יתר של מערכת החיסון לאלרגן מסוים.
אלרגיה יכולה להופיע בכל שלב בחיים, בכל סוג כלב או חתול ובכל עונות השנה.
זכרו, אלרגיה היא תכונה גם כמותית, ולא רק איכותית. כלומר תיתכן תגובת יתר של מערכת החיסון כנגד אלרגן מסוים אשר תתרחש לאחר חשיפה ראשונה אך רוב האלרגיות נגרמות מחשיפה ממושכת לאלרגנים. אותה חשיפה נשארת "נסבלת" ולא מעוררת את תגובת מערכת החיסון עד שהיא עוברת את הthreshold, כלומר עוברת את סף האלרגיה. התופעה נקראת Summation of effects.
אלרגיה לפרעושים – Flea allergy dermatitis
מדובר באלרגיה הכי נפוצה בקרב כלבים וחתולים.
בארצנו, הפרעושים פעילים לאורך כל ימי השנה האקלים בארץ ולכן גם האלרגיה קיימת בכל העונות, אם כי בקיץ ישנה עליה, עובדה הנובעת מכך שבחורף זמן ההתפתחות בין הביצה לפרעוש הבוגר ארוך יותר.
אלרגיה לפרעושים נגרמת כתגובה של גוף הכלב/החתול לחומרים הנמצאים ברוק של הפרעוש החודר לגוף בזמן מציצת הדם.
האלרגיה יכולה להתפתח בכל גיל ובכל גזע.
כמות הפרעושים הנדרשת כדי לעורר אלרגיה משתנה בין כלב לכלב, החל מפרעוש בודד לנגיעות חמורה יותר.
העדר הבחנת הפרעוש על גוף הכלב או החתול לא שולל נגיעות בפרעושים. שלבי הביצה, הזחל והגולם חיים ומתפתחים בקרקע, בבתים, בין סיבי השטיחים, מתחת לשולחן וכו'. רק הפרעוש הבוגר קופץ לביקורים קצרים על חיית הבית (ולפעמים בשוגג גם עלינו) על מנת למצוץ קצת דם ואז הוא חוזר לנוח על הקרקע, להטיל ביצים.. הביצים קטנות ובהירות וקשה להבחין בהן בעין בלתי מזוינת.
האזורים העיקרים בגוף הכלב שבהם נראה סימני אלרגיה הם איזור בסיס הזנב, איזור הגב אחורי, איזור הירכיים והבטן (סביב הפופיק) והמפשעה.
מופע עורי נוסף המאפיין אלרגיה לפרעושים בכלבים הוא הוט ספוט (hot spot) – דלקת מקומית המתבטאת באיזור אדום, לח, מודלק ומזוהם ומהווה למטרד ולגרד רב שמחמיר את המצב.
בחתולים אלרגיה לפרעושים מתבטאת בדרך כלל בגירוד בראש ובצוואר, מופע עורי הנקרא military dermatitis (פצעונים קטנים על העור), ליקוק יתר וגירוד הגורם להעדר שיער ומראה של שיער מדולל או קרחות. לעיתים הם יפתחו גם נגעים עוריים אופייניים לחתולים הנקראים Eosinophilic granuloma complex.
הטיפול כולל כמובן שימוש באמפולות או כדורים המכילים חומרים שדוחים את הפרעושים. אנחנו ממליצים להיוועץ עם וטרינר לפני קבלת ההחלטה באיזה חומר להשתמש מכיוון שלא כל טיפול מתאים לכל חיה, סגנון וסביבת חיים. כמו כן לא כל טיפול הורג גם קרציות, אקריות אוזניים או מרחיק זבובי חול ולכן יש כמה דברים לקחת בחשבון..
כמו כן, לעיתים יש להוסיף טיפול באנטיביוטיקה ובחומרים אנטי אלרגיים המפחיתים את הגירוד.
אלרגיה למזון
מדובר בסוג של רגישות יתר למזון חדש או למזון הישן הנאכל ע"י בעל החיים (גם אם אותו מזון נצרך על ידי הכלב או החתול כבר שנים. זכרו – אלרגיה היא תכונה כמותית, ולכל כלב או חתול יש סף אלרגיה משלו).
אלרגיה למזון עשויה להופיע בכל גיל, מין או גזע אבל אלרגיה שמתחילה בגיל צעיר מאוד מחשידה לאלרגיה למזון.
האלרגנים הנפוצים באוכל אליהם רגיש הכלב כוללים עוף, בקר, מוצרי חלב וחיטה. אצל החתול מדובר בבקר, עוף ודגים.
הסימן העיקרי הינו גירוד באיזור הגב והבטן, כפות רגליים ובית שחי. הגירוד אינו עונתי. מרבית הסימנים הנוספים נגרמים מעצם מהגירוד עצמו ופציעת העור. חלק מהכלבים יפתחו דלקות אוזניים.
בערך ב-20% מן המקרים של אלרגיה למזון ישנם סימני מערכת עיכול כגון הקאות או שלשולים, עם או בלי סימני עור.
בחתולים – כמו באלרגיה לפרעושים גם באלרגיה למזון אזורי הלקויות והגירוד העיקריים הם בראש ובצוואר, פצעונים מפושטים והתקרחות סימטרית, ומחלה משנית של eosinopholoc granuloma complex.
האבחון הסופי נעשה באמצעות מבחן מזון והוקאתו לאחר כ-12 שבועות. במהלך תקופה הכלב או החתול אוכל מזון עם חלבון שאליו לא נחשף עד כה או מזון היפואלרגני בלבד ללא כל תוספות אחרות (ללא מזון ביתי, חטיפת מזון בטיולים, חטיפים, צעצועי לעיסה ועוד. אם יש שיפור בסימנים העוריים והגירוד יש לבצע מבחן הוקאה – כלומר החזרת בעל החיים למזון הקודם אותו הוא אכל לפני. אם הסימנים חוזרים זוהי אבחנה מובהקת של אלרגיה למזון.
הטיפול באלרגיה למזון הוא המשך מתן אוכל מיוחד לכל חייו של הכלב.
בנוסף, אם ישנם לקויות עור הכלב/החתול יקבל טיפול מתאים עד להעלמות הפצעים והגירוד.
אטופי
אלרגיה אטופית בכלבים וחתולים הינה אלרגיה הנגרמת כתוצאה מחשיפה חוזרת לגורמי אלרגיה סביבתיים אלרגנים כדוגמת אבקנים, עץ זית, קרדית אבק הבית, פריחות של עצים, עור של חתולים והרשימה ממשיכה.
אטופי יכולה להופיע בכל גיל אך בעיקר היא מתחילה בגילאים צעירים. היא נפוצה יותר בגזעים כמו גולדן רטריבר, דלמטי, בולדוג, ביגלים ושר פיי.
דלקת עור אטופית בכלבים תתבטא בליקוק כפות הרגליים, גירוד, ליקוק או נשיכה באזורי הבטן, מפשעה, בית שחי, לעיתים פנים, ואוזניים. כתוצאה מהגרד נגרמים פציעות וזיהומים חיידקים משניים.
האבחון מתבצע לפי הביטוי הקליני, גיל החיה ואפיון הלקויות העוריות. לעיתים יש לקחת משטחי עור ואוזניים על מנת לשלול גורמים נוספים וכן לבצע בדיקות דם על מנת לשלול מחלות רקע הורמונליות המשפיעות על בריאות העור. ניתן גם לבצע בדיקות מעבדה למציאת האלרגנים הבעייתיים בכלבים
הטיפול כולל הימנעות ישירה ממגע עם החומר האלרגן, מתן טיפול כנגד גירודים ודלקות משניות. במקרים כרוניים וקשים יש אפשרות לקבל טיפול המוגדר כטיפול של דה-סנסיטיזציה. בטיפול זה אנו מרגילים את הגוף לאלרגן בהדרגה ולאט לעט מונעים או מפחיתים לפחות את תגובת מערכת החיסון.
סיכום: אלרגיה של העור זו מחלה כרונית ודי מתסכלת, אין טיפולי קסם מידיים שפותרים את הבעיה לתמיד. יש להבין זאת בכדי למנוע תסכולים ואכזבות. ניתן למזער את התגובה האלרגית ולנהל אורח חיים שמטיב עם החיה עד כמה שניתן ומשפר את איכות חייה.
